IP, DNS, שער ומסיכת רשת משנה 😳 סוף סוף מוסבר בפשטות

התמונה הגדולה - ארבע הגדרות שכל מכשיר צריך

כל טלפון, מחשב ומדפסת שמצטרפים לרשת זקוקים לארבע פיסות מידע לפני שהוא יכול לדבר עם משהו: כתובת IP משלו, מסיכת רשת המשנה, שער ברירת המחדל ושרת DNS. תחשוב על זה כמו בית בעיר: כתובת ה-IP היא מספר הבית שלך, מסכת רשת המשנה אומרת לך אילו בתים נמצאים ברחוב שלך, השער הוא השער בקצה הרחוב שמוביל לשאר חלקי העיר, ו-DNS הוא ספר הטלפונים שמוצא כתובת כאשר אתה יודע רק שם. ברוב הרשתות הביתיות והמשרדיות הנתב שלך מחלק את כל הארבעה באופן אוטומטי דרך DHCP - אבל כשהאינטרנט מפסיק לעבוד, ארבעת הערכים האלה הם בדיוק מה שאתה בודק.

כתובת IP - הכתובת הפרטית של המכשיר שלך

כתובת IP היא המספר הייחודי המזהה מכשיר אחד ברשת, כך שהנתונים יודעים לאן ללכת ולאן התשובות חוזרות. הוא כתוב כארבעה מספרים המופרדים על ידי נקודות, כמו 192.168.1.25 בדוגמה של הסרטון - כלומר הכתובת של מחשב אישי אחד ברשת ביתית. כתובות שמתחילות ב-192.168. הן כתובות פרטיות: הן פועלות רק בתוך הרשת שלך, ולכל מכשיר בבית שלך חייב להיות כתובות שונות. הנתב מחזיק גם בכתובת IP אחת ציבורית שניתנה על ידי ספק האינטרנט שלך, וזו הכתובת היחידה שכל הבית חולק כשהוא מדבר לאינטרנט.

מסכת רשת משנה - מי מקומי, מי לא

מסכת רשת המשנה נראית כמו מספר אחר בסגנון IP - 255.255.255.0 בדוגמה - ויש לה עבודה אחת: היא מפצלת את כתובת ה-IP לחלק הרשת וחלק ההתקן. עם 255.255.255.0, שלושת המספרים הראשונים נותנים את שם הרשת והמספר האחרון נותן את שמות ההתקן. אז 192.168.1.25 ו-192.168.1.40 נמצאים באותה רשת - הם יכולים לדבר ישירות. אבל 192.168.2.10 היא רשת אחרת, והתעבורה עבורה חייבת לצאת דרך השער. מסכה זו (כתובה גם /24) מאפשרת עד 254 כתובות מכשיר שמישות באותה רשת אחת, וזה מספיק עבור בית או משרד קטן.

שער ברירת מחדל - הדלת לאינטרנט

שער ברירת המחדל הוא הכתובת של הנתב שלך - 192.168.1.1 בדוגמה. המחשב האישי שלך משתמש במסכת רשת המשנה כדי להחליט: אם היעד נמצא ברשת שלי, שלח אותו ישירות; אם הוא נמצא במקום אחר, העבירו אותו לשער ותנו לנתב להעביר אותו. כל אתר, עדכון ושירות ענן חיים "בכל מקום אחר", כך שכמעט כל התנועה שלך עוברת דרך הכתובת האחת הזו. זו הסיבה ששער שגוי או חסר נותן את הסימפטום הקלאסי: אתה יכול להגיע למדפסת ולתיקיות המשותפות ברשת שלך, אבל שום אתר לא נפתח.

DNS - שמות שהפכו למספרים

מחשבים מגיעים זה לזה לפי מספר, אבל אנשים זוכרים שמות. DNS (Domain Name System) הוא ספר הטלפונים של האינטרנט: כשאתה מקליד שם כמו google.com, המחשב שלך שואל תחילה את שרת ה-DNS "איזה מספר שייך לשם הזה?", מקבל בחזרה כתובת IP ציבורית - כתובת 142.250.x.x בדוגמה של הסרטון - ורק אז מתחבר. שרת ה-DNS שלך הוא בדרך כלל הנתב שלך או השרת של ספק האינטרנט שלך, הנמסר לך יחד עם שלוש ההגדרות האחרות. אם ה-DNS נכשל בזמן שכל השאר תקין, אתרי אינטרנט מפסיקים להיפתח בשם למרות שהחיבור לאינטרנט עצמו חי - ספר הטלפונים מקולקל, לא הדרך.

איך כל הארבעה עובדים ביחד

כעת ראה את כל הארבעה עושים את עבודתם בשתי שניות לאחר הקשה על Enter באתר. המחשב האישי שלך (192.168.1.25) מבקש DNS את מספר האתר ומקבל את ה-IP הציבורי שלו. מסיכת רשת המשנה (255.255.255.0) אומרת למחשב שלך שה-IP הציבורי הזה לא נמצא ברשת המקומית. אז הבקשה עוברת לשער ברירת המחדל (192.168.1.1), הנתב, שמעביר אותה לאינטרנט ומחזיר את התשובה לכתובת ה-IP שלך. הסר כל אחד מהארבעה והשרשרת מתנתקת: שום IP לא אומר שום זהות, שום מסיכה לא אומר שום החלטה מקומית או מרחוק, שום שער לא אומר שום מוצא, ושום DNS לא אומר שום חיפוש שם. זה כל הלקח של הסרטון - ארבעה ערכים קטנים, מערכת אחת שלמה.

קרא את ההגדרות שלך עם ipconfig

אתה לא צריך לנחש שום דבר מזה - Windows יציג לך את כל ארבעת הערכים במחשב האישי שלך. פתח את שורת הפקודה והפעל את הפקודה שבה משתמש הסרטון:

ipconfig /all

בפלט של המתאם הפעיל שלך, חפש את ארבעת השורות - אלו הם הערכים לדוגמה המשמשים בסרטון:

IPv4 Address . . . . . . . . . . . : 192.168.1.25
Subnet Mask  . . . . . . . . . . . : 255.255.255.0
Default Gateway  . . . . . . . . . : 192.168.1.1
DNS Servers  . . . . . . . . . . . : 192.168.1.1

קרא אותם כמו שהסרטון מלמד: זו הכתובת שלי, זה גבול הרשת שלי, זו הדלת שלי לאינטרנט, וזה ספר הטלפונים שלי. ברגע שארבעת השורות הללו הגיוניות, רוב בעיות ה"אינטרנט לא עובד" מפסיקות להיות בגדר תעלומה.